למה האיראנים שונאים אותנו? "ויהי בנסוע הארון", לפרשת בהעלותך.

המלחמה עם איראן זימנה בבית שלנו רגעים של חרדה וגם שיחות עומק.

סיפרתי לילדים על מה שגרם לישראל לצאת להתקפה נגד איראן. על תכנית הגרעין כחלק מהתכנית להשמדת ישראל, וזהר (9) שאלה בתגובה: "אבא, למה האיראנים כל כך שונאים אותנו"?

אני רוצה לנסות לענות לזהר. אני חושב שפסוק שקראנו בפרשת בהעלותך מציע כיוון לתשובה. "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (במדבר י, לה). אני רוצה להסביר איך, אבל רגע לפני הערה הלכתית קצרה לגבי השאלה האם מותר להכנס למסגד.

הרב מלמד הוציא לאחרונה כרך חדש ומיוחד מאוד של פניני הלכה. "אמונה ומצוותיה". בכרך הזה הרב מלמד מדבר על יסודות האמונה והמצוות הקשורות אליהם, הוא מדבר על איסורי עבודה זרה ומצוות מסירות נפש ועל עוד נושאים יסודיים רבים הקשורים בכך. הרב מלמד עוסק גם בשתי הדתות המונותיאיסטיות הגדולות, הנצרות והאיסלאם. הוא דן במגמה החיובית ובדברים השליליים שהדתות הללו הביאו לעולם, הוא דן בקשר שלהם לעם ישראל ובמידת השקר לצד גרעיני האמת שיש בהן.

אחד העקרונות של פניני הלכה, כפי שאני מבין את הסדרה הזו, הוא להגיע מהעקרונות והכללים, ועד לפרטים המעשיים. כך נוהג הרב מלמד גם בכרך הזה, כאשר הוא דן בשאלה ההלכתית המעשית, האם מותר להכנס למסגד?

על פניו לא ברור למה שיהיה אסור. לפי רוב הפוסקים אין באיסלאם עבודה זרה, אז איפה הבעיה? 

הרב מלמד חושב שהבעיה מגיעה מכיוון אחר:

אמנם נראה למעשה, שבימינו אסור להיכנס למסגד. וזאת משום שבדורות האחרונים הפכו רבים מהמוסלמים למובילי שנאת ישראל בעולם, והם מבזים ומשפילים את עם ישראל ואת תורתו, ובמסגדים רבים מעוררים שנאה לישראל, ובחלקם אף קוראים למלחמה בישראל וביהודים. ואמרו חכמים (ספרי זוטא במדבר י, לה): "כל שהוא אויב ושונא לישראל כְּאִלו הוא אויב ושונא למקום". זהו שנאמר (במדבר י, לה): "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ", אויבך ושונאך הם אויבי ישראל ושונאיו

(פניני הלכה אמונה ומצוותיה פרק יב הלכה ה).

העקרון הוא שאויביו של ישראל הם אויביו של מקום.

לאור העקרון, הרב מלמד מסייג את האיסור ואומר שאם מדובר במסגדים שמכבדים את ישראל ואת היהדות אפשר לסמוך על המתירים ולהכנס אליהם.

---

אני רוצה לחזור לשאלה של זהר.

האמת היא שלרבות מן השאלות משיחת העומק הזו לא היו לנו תשובות, לפחות לא תשובות פשוטות. גם לא לשאלה למה הם שונאים אותנו. כיוון מסוים למחשבות בנושא הזה אני מוצא בפסוק "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן" ובתשומת הלב של חכמים למשתמע ממנו, שאויביו של ישראל הם אויביו של מקום.

הקב"ה בחר באברהם אבינו ובזרעו אחריו לקרוא בשמו בעולם. בזמן הזה האמונה ששלטה בעולם היתה אלילות ועבודה זרה שלוותה בשחיתות מוסרית, באכזריות ובאלימות קשה. מוחמד הנביא ומאמיני האיסלאם קיבלו השראה מעם ישראל לאמונת הייחוד ולעידון האלימות האלילית. יחד עם ההשראה הזו, הגיעה השאלה "למה הקב"ה בחר בהם ולא בנו?", שאלה שהובילה לקנאה ושנאה. אמונת האיסלאם הכירה בבחירה של הקב"ה בעם ישראל, ויחד איתה בתיאוריית החילופין, בכך שעם ישראל לא מילאו את התפקיד שלהם כמו שצריך, ולכן הקב"ה בחר במוחמד ובמאמיני האיסלאם במקומם (הרחיב על כך ד"ר אבי בקר בספר שלו "מיהו העם הנבחר"). ארון ה' נוסע יחד עם מחנה ישראל. הנוכחות האלוקית במחנה ישראל, הבחירה האלוקית בעם ישראל, היא זו שמשפיעה טוב מצד אחד, ומעוררת קנאה ושנאה מצד שני, שנאה לישראל ושנאה להופעה האלוקית דרכם.

---

הרב מלמד עומד על כך שאיסלאם פירושו השלמה וכניעות, ודרכו של האיסלאם היא דרך של כניעה והתבטלות מוחלטת כלפי האלוקים. הענין הזה מאפיין את כל מצוות האיסלאם, את ערך הכבוד ואת המלחמות והכיבושים שחשובים להם מאוד.

גם אנחנו מאמינים בקבלת עול מלכות שמים והתבטלות לפני האלוקות. אבל לצד ההשתחוויה וההתבטלות, את תפילת שמונה עשרה אנחנו מקיימים בעמידה בקומה זקופה, ובכך מבטאים את צלם האלוקים שבאדם. פועלים עם א-ל ולא רק נכנעים מלפניו.

העובדה הזו באה לידי ביטוי בכך שהשכינה שורה במחנה ישראל, וזו גם הסיבה שאויבי ישראל הם אויבי ה'.

בעוד שהאיסלאם משתמש בכל כחו להביא להשלמה וכניעה מוחלטת לפני האלוקות, עם ישראל פועלים עם אל, קוראים בשם השם, ומלמדים את אומות העולם באהבה את דרך הצדקה והמשפט של אברהם אבינו. כשצריך, יודעים גם להשתמש במלחמה ולהכריח את הצד השני להכנע, ומתוך כך שואפים להניח את הנשק ולהביא לעולם כולו ברכה ושלום.

אנחנו מקווים שהמלחמה הארוכה והקשה הזו שנכפתה עלינו, והשלב הנועז הנוסף שפתחנו בו מול איראן, יביא את עם ישראל, את האיסלאם ואת האנושות כולה כמה צעדים קדימה בדרך הזו.

ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.