תנו לי לספר לכם, אנחנו עם אנטי שביר. הכל מר בפה בימים הללו, הכל מבולבל ומבאס ולא ברור. מבין הערפילים יש קרני אור שמספרות את הסיפור הזה, של עם שיש לו כחות מיוחדים. וצריך להסתכל עליהן, לא לתת להן לברוח, ולהאמין שהן מספרות את הסיפור האמיתי.
אני רוצה להסביר מה זה אנטי שביר, ואיך פרשת בחוקותי קשורה לסיפור, אבל לפני כן, קרן אור אחת כזו.
השבוע הייתי בערב גדוד. השתחררנו לפני שלושה חודשים, והשבוע חזרנו ליומיים של סיכום והכנה לבאות. המג״ד סיפר על פצוע קשה, יונתן ויינשטוק, איתו הוא דיבר לאחרונה בטלפון. והדגיש שוב: ״דיברתי איתו, אתם מבינים מה זה להגיד את המילים הללו?!״. הריאות של ויינשטוק הלכו לגמרי משאיפת עשן וספקטרוניקס וכל מה שהיה שם בחדירה של הנ״ט. הוא עבר השתלת ראות, התעורר אחרי הרדמה ארוכה מאוד, והתחיל שיקום. ״הוא סיפר לי״, שיתף אותנו המג״ד, ״שהוא חוזר ללכת בעזרת הליכון, ושהוא בדיוק התחיל קורס אונליין במתמטיקה (או מדעי המחשב, או נתונים, או משהו דומה, אל תתפסו אותי במילה- ע״צ) בטכניון״. יונתן הוא אנטי שביר. עם ישראל הוא אנטי שביר.
ועכשיו להסבר המפורט, מה זה אנטי שביר?
ישנם אנשים שמתפרקים ממשברים ויש כאלה שמצליחים להתמודד איתם. ליכולת העמידה בפני משברים אנחנו קוראים ״חוסן״. נסים טאלב טוען שיש משהו מעבר לחוסן. הוא קורא לו ״אנטי-שבירות״.
טאלב הוא משקיע, מתמטיקאי וסופר ממוצא לבנוני שחי בארצות הברית. הוא טוען שיש יצורים וארגונים שמשברים ואי ודאות מביאים אותם לשגשוג. לעיתים הם אפילו תלויים בקושי וזקוקים ללחץ מסוים על מנת לשרוד ולצמוח. זוהי ה״אנטי-שבירות״. דוגמא למערכת אנטי-שבירה היא השרירים. על מנת להתפתח הם צריכים להקרע באופן מבוקר ולבנות מחדש רקמות חזקות יותר, לכך נועדו האימונים. שרירים שלא נקרעים, מתנוונים.
טאלב הוא סופר והוגה פופולארי מאוד, והוא מרבה להתבטא בענייני המזרח התיכון. מאז פרוץ המלחמה הוא מדבר לא מעט בגנות ישראל ברשתות החברתיות. הוא גם קרא למדינת ישראל מדינה שבירה.
טאלב טועה. ובגדול. אנחנו יודעים את זה מיונתן, ומעוד הרבה מאוד סיפורים. ״כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ״ זו תכונה שטבועה בנו. פרשת בחוקותי היא רגע משמעותי בהטבעת התכונה הזו. גיליתי את המשמעות שלה כשקראתי את הספר ״הכוכב והשבט״ של עמנואל נבון.
נבון הוא חוקר מדעי המדינה שעלה מצרפת לישראל. הוא כתב את הספר ״הכוכב והשבט- היסטוריה דיפלומטית של ישראל״. הכוונה להיסטוריה הדיפלומטית של עם ישראל, לא רק של מדינת ישראל. נבון מתחיל מהתנ״ך, מהרגע שבו יעקב אבינו קיבל את השם ישראל.
את אחד העקרונות שהובילו את עם ישראל לאורך ההיסטוריה הוא למד מפרשת בחוקותיי. עמים תלויים בריבונות וטריטוריה בשביל להתקיים. עם מפוזר הוא עם לא קיים. הקללות הקשות של פרשת בחוקותיי מגיעות עד כדי בריחה ופיזור בין הגויים, אבל שם הן נעצרות. ״וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר״ (ויקרא כו, מב).
עם ישראל קיבל כאן, לצד המכות, יכולת חשובה מאוד: הוא לא תלוי בשלטון וטריטוריה ויכול להתקיים גם בגלות. הטריטוריה והשלטון תלויים בכך שנלך בחוקות ה׳. עצם הקיום של עם ישראל לא תלוי בכך, אלא בברית האבות- אברהם יצחק ויעקב. עם ישראל הוא עם גמיש. צרות, אויבים, גלויות ומשברים הם לא מקרה אלא חלק מהזהות שלנו, שנולד בברית היצירה בסיני. עם ישראל צומח מהם ומפתח בעקשנות וביצירתיות יכולת להתקיים בכל מצב ובכל סביבה. עם ישראל הוא עם אנטי שביר.
הדברים של נבון ענו לי על שאלה קשה ביחס לפרשת בחוקותי. אנחנו קוראים לה פרשת הקללות, אבל למעשה היא פרשת הברכות והקללות. אם בחוקותי תלכו- רשימת ברכות. ואם בחוקותי תמאסו- רשימת קללות. לא סתם אנחנו קוראים לה על שם הקללות. רשימת הברכות קצרה ותמציתית. רשימת הקללות, ארוכה, ומפורטת, וכשקוראים בתורה היא מרגישה כמו משהו שלא נגמר. זה כואב לשמוע את זה, במיוחד בתקופה כמו שלנו. נוהגים להנמיך את הקול בשביל להקל קצת. זה מעורר שאלה: למה לעשות לנו את זה? למה לתת ברכות בקיצור וקללות באריכות ופירוט אינסופיים? לפי נבון הקללות המרובות נותנות לנו משהו שיש בו מידה של ברכה- אנטי שבירות. ריבוי הקללות מחזק אותנו.
אתה שומע, מר טאלב? מדינה שבירה קראת לנו? נראה לי שפספסת. אתה לימדת אותנו על ״אנטי שבירות״. אתה רואה עם שמתקיים במשך שלושת אלפים חמש מאות שנה, עם שעובר גלויות ומשברים ובכל פעם צומח ומפתח יכולות חדשות, איך אתה קורה לנו מדינה שבירה?
גם מהמשבר הזה אנחנו נצא. עכשיו אנחנו בתוך הבוץ, מתוסכלים, בלי אוויר. אבל אנחנו נצא מהמשבר, נלמד ממנו, נעמיק שורשים, ונעלה מעלה מעלה.
Comments