אני רוצה לדבר על יום הזכרון, ככה נקרא ראש השנה בתפילה. אני רוצה לדבר על עורך הדין הטוב ביותר שקם לעם ישראל. שהיה גם יועץ אסטרטגי של הקב"ה. ואני רוצה לדבר גם על עקידת יצחק.
בכל הימים הטובים, בתפילה ובקידוש, אנחנו מברכים את ה' מקדש ישראל והזמנים. בראש חודש, מקדש ישראל וראשי חודשים. ביום הכיפורים, מקדש ישראל ויום הכיפורים. ובראש השנה הברכה היא מקדש ישראל ויום הזכרון.
מהו יום הזכרון? מהו זכרון?
זכרון זה תיעוד. זכרון זה פרוטוקול. בשביל לנהל בירוקרטיה שלטונית, בשביל לנהל מערכת משפט ומערכת גביית מסים צריך זכרון, בשביל לפרסם חקיקה, צריך אפשרות לכתוב, לתייק ולשמור, ולבדוק ולפקוד.
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. אחשוורוש היה בטוח שהמן רוצה למרוד בו. ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך. תביאו את הפרוטוקולים שלי ותקריאו לי אותם בבקשה. הוא עצמו כנראה היה אנאלפאבית. אחשוורוש זה משטר דיקטטורי אכזרי שמפעיל משטרה חשאית. בפרוטוקולים של ממשלות מסוג כזה בדרך כלל רשומים נאמני השלטון ואלה שמעזים לבקר אותו. וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ. לא במקרה הסיפור הזה נמצא בספר. הוא בעצם אומר שמרדכי כבר הוכיח נאמנות.
גם לקדוש ברוך הוא יש ספר זכרונות. פרוטוקול משפטי שכתובים בו כל המעשים. הקב"ה לא מחפש אף אחד ואין לו קג"ב. הקדוש ברוך הוא ברא את האדם, נזר הבריאה בצלמו ובדמותו. לכל אדם יש ערך, כל אדם הוא עולם, וכל מעשה וכל דיבור מותיר רושם בעולם. אין סתם. "הַכֹּל גָּלוּי וְצָפוּי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקינוּ", אנחנו אומרים בתפילת זכרונות, "צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. כִּי תָבִיא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ. לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת לְאֵין תַּכְלִית". הקדוש ברוך הוא המלך המשפט והוא זוכר את כל הבריות ואת כל המעשים. ראש השנה הוא יום הזכרון, היום בו כל אדם נזכר וכל מעשיו נפקדים ונספרים.
אבל לא רק האנושות נזכרת ונפקדת, יש רובד נוסף של זכרון.
אתמול סיפרה לי מישהי על אמא שכולה, שהבנים שלה כולם מגויסים. ושאלו אותה, איך את עושה את זה? למה את עושה את זה? למה הבנים שלך עושים לך את זה? והתשובה שלה היתה, מה את רוצה מהם? ככה גידלתי אותם וככה חינכתי אותם.
דניאל איש חמודות עומד לפני נבוכדנצר. נבוכדנצר הוא לא רק מלך, הוא יותר מזה. דניאל קורא לו, "מלך מלכיא". בבל זו ציווליזציה, זו אימפריה שתחתה יש מלכויות רבות. הפעם הראשונה בתורה שהמושג הזה של מלכות מופיע, היא בהקשר של בבל. בתוך רשימת תולדות בני נוח מופיע כוש, וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ... וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל...". נבוכדנצר מקבל את המורשת הזו, והוא מלך המלכים. אבל אז אחרי שדניאל פותר לנבוכדנצר את החלום שלו, נבוכדנצר אומר על הקב"ה, "עָנֵה מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל וְאָמַר מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין". באמת אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים ואדון המלכים. ואם נבוכדנצר, מלך המלכים, אומר שהקב"ה הוא מלך המלכים, אפשר לקרוא לו, מלך מלכי המלכים. המלך של נבוכדנצר, שהוא מלך המלכים.
"ועל המדינות בו יאמר, איזו לחרב ואיזו לשלום. איזו לרעב, ואיזו לשובע". כל אדם הוא עולם, והקב"ה פוקד את כל הבריות. אבל הקב"ה הוא גם גיאופוליטי, והוא מנהל את הסחר הבינלאומי, ואת האימפריות והמלכים. זוכר ופוקד את הרמה השלטונית של האנושות.
ראש השנה הוא יום הזכרון, הקדוש ברוך הוא הוא זוכר ופוקד המעשים והבריות והלאומים. ואנחנו, בתור אנשים פרטיים, ובתור מדינה, עומדים יחד עם כולם. יחד עם ארצות הברית, ואיראן, ולבנון וערב הסעודית. אנחנו יכולים לעמוד להתחנן על נפשנו. אבל אולי כדאי לפנות גם לעורך דין טוב. ואם יש עורך דין שניסח את אחת הטענות המשפטיות החזקות ביותר במשפט הבינלאומי מהסוג הזה עבור עם ישראל. הרי זה משה רבינו.
הקדוש ברוך הוא רוצה לכלות את עם ישראל. הפעם הראשונה שהתורה מספרת על זה היא אחרי חטא העגל. רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם. אבל משה לא מניח, הוא מבין שזה תלוי בו והוא מתפלל. האמת היא שלא בטוח שיותר מדויק לקרוא לזה מייצג, עורך דין שמנסח טיעונים לעונש. הקדוש ברוך הוא נקרא דן יחידי, אבל הוא משתף אחרים בדין. כך הוא נהג עם אברהם במשפט סדום. ושם הוא אומר שזה לא רק אברהם, אלו בניו וביתו אחריו, וגם משה עומד ומתערב בדין ואומר, לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה? לא כדאי. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה? שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ. אם חושבים על זה שוב, העמדה של משה היא לא של עורך דין עבור עם ישראל, אלא יועץ תקשורת של הקב"ה. אתה רוצה שכולם יגידו שאתה חסר יכולת?
זו לא הפעם האחרונה של משה. אחרי חטא המרגלים הוא חוזר על אותה הטענה. וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר. מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר.
בשבת אנחנו נקרא בעזרת ה' את שירת האזינו. משה מנסח שם את המצב הקיצוני ביותר של חרון אף אלוקי שעם ישראל עלול להגיע אליו. אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם. הקב"ה עלול לרצות להשמיד אותנו לגמרי. אבל אל תדאגו, משה מרגיע. הוא לא יעשה את זה. לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת. הוא לא יתן לאומות העולם את הפרס הזה.
הענין הזה של יחסי ציבור של הקב"ה הוא לא ענין זניח. זו ההופעה של שם השם בעולם. זו השאלה כמה היא מתפשטת, כמה מכבדים אותה. "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". זה בדיוק המושג של קידוש השם, ששמו של הקב"ה מתגדל ומתקדש בעולם, לעומת חילול השם וביזוי ההופעה שלו בעולם.
אנחנו רגילים לדבר על המושג הזה בהקשר של אנשים שמייצגים את הופעת שם השם בעולם. תלמידי חכמים, אנשים דתיים. וזה באמת נכון, אבל זה נכון שבעתיים כאשר מדובר על עם ישראל. אתה בחרתנו מכל העמים. אנחנו נושאי שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם. אנחנו ממלכת כהנים וגוי קדוש. אנחנו עם שאמור ללמד את האנושות כולה את שם השם. וכאשר אנחנו מבוזים, אם משפילים אותנו, שמו של הקב"ה מתבזה ומתחלל. מי ירצה ללמוד מעם חלש ובזוי כזה?
יחזקאל הוא נביא הגלות. הוא זה שאומר לעם ישראל להשתקע בבבל. והוא גם מבכה את חילול השם הגדול שיש בכך, וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. איך זה יכול להיות שהם עם השם, אם הם ככה מפוזרים ומושפלים? הפיזור והגלות הם חילול השם. התיאולוגיה הנוצרית באמת לא יכלה לקבל את הדבר הזה שהעם הנבחר נמצא במצב כזה. ולכן הם טענו, ישראל היו העם הנבחר, אבל ה' החליף אותם.
אמרתי... אשביתה מאנוש זכרם. לפני שמונים שנה היה אפשר לראות איך זה בכיוון לקרות. השמדה שיטתית שלא היתה כמותה בהיסטוריה. אבל אז מיד אחר כך עם ישראל חזר לארצו. הקמנו מדינה, ניצחנו ניצחונות צבאיים מרשימים וביססנו אותה, הגענו להישגים כלכליים מרשימים והעמקנו את הביסוס. התהליך הזה הוא מכה קשה לתיאולוגיה הנוצרית. והתיאלוגיה באמת השתנתה וניסחה את עצמה מחדש ביחס ליהודים ולעם ישראל. הקמת מדינת ישראל היא ארוע קידוש השם הגדול ביותר שקרה בהיסטוריה.
אבל אז באה השנה הזו ולימדה אותנו שלא רק הגלות היא חילול השם. מדינת ישראל החזקה והמבוססת יכולה להיות מושפלת ונדרסת כמו שלא חלמנו ולא דמיינו שתהיה אי פעם. הדבר שהכי כואב בכל התיעודים של טבח שמיני עצרת זה הנחת. מחבלים מסתובבים בלי הפרעה. בלי לחץ. בלי למהר. איזו מכה כואבת וקשה. איזה חילול השם.
ראש השנה הוא יום זכרון, לא רק של אנשים פרטיים, גם של מדינות. אנחנו צריכים להשתמש בטיעונים של משה ולומר לקב"ה, אתה לא יכול לדון אותנו כמו את כולם. יש לנו ברית איתך. אנחנו לא צריכים לנסח את הטיעונים של משה בעצמנו, מנסחי התפילה עשו את זה בברכת זכרונות במוסף. אחרי שמדברים על כך שכל האנושות נפקדת, מזכירים לקב"ה שאותנו הוא צריך לזכור קצת אחרת. כמו שהוא זכר אותנו במצרים. וְנֶאֱמַר, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. וְנֶאֱמַר, וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם, וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. כך אנחנו גם חותמים את הברכה הזו, את זכרונות. "ברוך אתה ה' זוכר הברית".
איזו שנה קשה עברנו. איזה חילול השם היה בטבח הנוראי של שמיני עצרת. איזה קידוש השם יש בהצלחות המפעימות, הדימיוניות של השבועות האחרונים.
ראש השנה בתורה זה לא תאריך מדויק, זו תקופה של חגי תשרי. חג הסוכות נקרא "בצאת השנה". השנה הקודמת נפתחה בכך שספגנו את המכה הכואבת בתולדות מדינת ישראל. בשבת האחרונה של השנה נעשה תיקון גדול. החטפנו את המכה המרשימה והכואבת ביותר שאולי אפשר לציר הרשע בחיסול המדהים של חסן נסראללה שם רשעים ירקב.
אנחנו צריכים לאחוז בטיעון הזה. להגיד לקב"ה שהוא חייב לזכור את הברית. ויש לנו את תפילת זכרונות שמנסחת את זה מצוין.
אבל יש עוד משהו שאנחנו יכולים וצריכים לבוא איתו לפני מלך מלכי המלכים ביום הזכרון.
למלכים יש צבא. יש להם את הצבא הגדול, ויש להם את משמר המלוכה. יחידה מיוחדת שאחראית על בטחונו של השלטון. אם זה משמר הכנסת, או היחידה לאבטחת אישים בשב"כ. לקב"ה יש צבאי צבאות. אבל אם יש איזשהי יחידה סודית ומקורבת, הרי שאלו ישראל. ממלכת כהנים וגוי קדוש.
זה לא פשוט, הדבר הזה, להיות עם נבחר. "אני יודע, אני יודע, אנחנו העם הנבחר", אומר טוביה החולב במחזה המפורסם, "אבל מידי פעם בפעם, אתה לא יכול לבחור מישהו אחר"? יש משהו כל כך נוח בניתוק הזה. זה היה החלום של הרבה מאנשי העליה השניה, דור מקימי המדינה. להיות עם נורמלי בארצנו. ככל הגויים. לא עם נבחר.
מהר מאוד הם הבינו שמדינת ישראל לא פותרת את הבעיה היהודית. היא פשוט מעבירה אותה משנאת מיעוט בתוך מדינה אחרת, לשנאת מדינת ישראל ולאנטי ציונות שהיא בעצם אנטישמיות.
קשה להיות העם הנבחר ולחיות בארץ הזו. יש הרבה מאוד אנשים עם דרכונים זרים, עם אפשרות די זמינה לעשות רילוקיישן. ויש כנראה גם כאלה שעושים, והיו כאלה תמיד. באמת לא פשוט פה. אבל המסה המרכזית של עם ישראל שחיה פה בארץ נטועה כאן עמוק. אלה לא רק אנשים ש"נשארים". הם, אנחנו, מתאמצים ומקיזים דם על החיים פה בארץ בתור עם נבחר. אחד הדברים שגילינו בשנה האחרונה זה כמה שאנחנו לא מפונקים. ואיך ברגע האמת, בחצי שניה, כולם מתגייסים.
כמה סיפורי גבורה בלתי נתפסים של ניסיונות הצלה ורעות מרטיטת לב נכתבו בשמיני עצרת, ועל כמה אנחנו בכלל לא יודעים. איזה מסע אנשים עשו בשביל להצטרף ליחידות שלהם מכל העולם. כמה אנשים הרימו יוזמות אזרחיות, התנדבויות בחקלאות, סיוע לנשות מילואים. כמה גבורה ומאמץ ראינו פה בשנה האחרונה. רק בימים האחרונים חולקו שוב אלפי צוי שמונה לקראת לחימה בלבנון לאנשים שבשנה האחרונה היו יותר בצבא מאשר בבית. לא מדובר על מגזר מסוים אלא באמת על חתך רחב מאוד של המרכז הישראלי. חילונים ודתיים. ימנים ושמאלנים. עם ישראל בתפארתו, מוסרי נפש על החיים בארץ הזו, על מימוש הברית והבחירה, על העמידה מול האנטישמיות השיעית.
כמה אמהות הולכות לישון הלילה בידיעה שהילדים שלהם בעזה או בלבנון. כמה אמהות וכמה רעיות חרדות מדפיקה בדלת ומצלצול הטלפון. המאמץ הזה, ההקרבה הזו צריכה להיות חלק מהטיעון. חלק מהתפילה. זה כבר לא רק הטיעון של משה של למה יאמרו הגויים. אנחנו לא רק נבחרנו לכך בכפיה. אבל אנחנו בוחרים בזה בעצמנו, אנחנו שותפים של הקב"ה בגידול וקידוש שמו בעולם. רבונו של עולם, עם ישראל מוסר את הנפש על הדבר הזה. בנים ובנות, אבות ואמהות. לא רק בשביל שמך הגדול כדאי לך לדאוג לנו, זה גם מגיע לנו בזכות כי אנחנו מוסרים את הנפש על הדבר הזה.
גם זה מופיע בתוך התפילה, בתוך הזכרונות, אנחנו לא צריכים להמציא ניסוח חדש של הטיעון הזה. המודל שהתפילה משתמשת בו הוא אברהם שמסר את נפשו על גילוי שם השם בעולם בעקידת יצחק בנו. וּזְכָר לָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד וְאֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה. וְאֶת הָעֲקֵדָה שֶׁעָקַד אֶת יִצְחָק בְּנו עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְכָבַשׁ רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. וַעֲקֵדַת יִצְחָק הַיּוֹם לְזַרְעוֹ בְּרַחֲמִים תִּזְכֹּר, ברוך... זוכר הברית".
אתמול סיפרה לי מישהי על אמא שכולה, שהבנים שלה כולם מגויסים. ושאלו אותה, איך את עושה את זה? למה את עושה את זה? למה הבנים שלך עושים לך את זה? והתשובה שלה היתה, מה את רוצה מהם? ככה גידלתי אותם וככה חינכתי אותם.
כמה אמהות שלחו את הבנים שלהם ללחימה. כמה אבות חינכו את הילדים שלהם לגבורה בשנה האחרונה. ראה ה' והביטה! זכור לנו את העקדות הללו!
וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ. מֵעַמְּךָ וּמֵעִירְךָ וּמֵאַרְצְךָ וּמִנַּחֲלָתֶךָ. וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ. תזכה אותנו לשנה טובה. שנה של בשורות טובות. שנה של התעלות. שנה של בטחון. שנה שתדביר עמים תחתינו, שנה שנצליח לכלות בה את מנהיגי ציר הרשע ואת הלוחמים שלהם. שנה שישובו כל החטופים לביתם. שנה שכל הפצועים יחלימו וישתקמו מהפציעות הקשות שלהם. שנה שכל פגועי הנפש יחלימו. שנה של לימוד תורה. שנה של צמיחה כלכלית. שנה של עליה לארץ. שנה של אחדות ויציבות ושגשוג ומרפא. שנה טובה ומתוקה.
Comments