אני רוצה לעסוק בלידה. לידת תינוק. לידת עם ישראל. לידת מדינת ישראל. והרגעים שאנחנו נמצאים בהם היום.
לידת תינוק זו אחת החוויות המרוממות ביותר שאדם יכול לפגוש בחייו. אתה פשוט רואה חיים. יצור חי שמגיח אל העולם.
יחד עם זאת, לידת תינוק זה ארוע טראומתי. ארוע טראומתי לתינוק שברגע אחד נחשף לעולם. לאור. לזיהומים ומחלות שנמצאים מחוץ לרחם. לקור בדידות וניכור שנמצאים מחוץ לרחם. וארוע טראומתי ופוצע ליולדת.
רוממות רוח. וטראומה. התעלות ונפילה יחד באותו הארוע.
פרשת תזריע פותחת בלידה ומדברת על תהליך שהיולדת צריכה לעבור. ימי טומאה, ואז ימי טהרה, ובסוף קרבנות שמשלימים את תהליך ההיטהרות שלה. היא צריכה להביא צמד קרבנות- חטאת ועולה. את הצמד הזה אנחנו פוגשים לא מעט כמשלימים אחד את השני.
בכל הקרבנות ובמקדש בכלל יש שני מוקדים. תנועה כלפי מעלה ותנועה כלפי מטה. את התנועה כלפי מעלה עושה הבשר שעולה על האשים. הוא העולה. ואת התנועה כלפי מטה עושה הדם שיורד לשיתין מחלחל ליסודות. התנועה כפי מטה היא תנועת תיקון, היא תמיד קודמת לתנועה כלפי מעלה שהיא מבטאת התרוממות והתפתחות.
גם בקרבן חטאת וגם בקרבן עולה יש דם שיורד למטה ויש בשר שעולה למעלה. בחטאת העבודה העיקרית היא עבודת חיטוי שפונה כלפי מטה. בעולה העבודה המרכזית היא ההקטרה שפונה כלפי מעלה.
היולדת צריכה לעשות את שתי התנועות הללו. תנועת הדם, ירידה ליסודות, תיקון. כנגד הצד הטראומתי והפוצע שבלידה. ואחרי- התרוממות כלפי מעלה יחד עם קרבן העולה. התפתחות. כחות חיים שהולכים ומתעלים.
היולדת פותחת את פרשת השבוע שלנו. ונראה שיש מה ללמוד ממנה גם לחודש ניסן וגם לארועים שבתוכם אנחנו נמצאים.
רוממות רוח וטראומה, התעלות ונפילה יחד באותו הארוע
יחזקאל הנביא תאר את הולדתו של עם ישראל במצרים כארוע טראומתי. הוא מביא את המשל של תינוק שרק נולד והוא כולו דם. וצריך לתקן את אבריו, לרחוץ אותו, ולסוך אותו. לטפל בו. לחתל אותו. אנחנו אומרים לתינוקת הזו שנמשלה לעם ישראל ברגע ההולדת במצרים- ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי. מתוך הדם, מתוך עבודת התיקון והחיטוי, את תעלי ותתעלי. למעמד הר סיני. לכניסה לארץ ישראל. לחיים של ברכה בארץ ישראל.
והאמת היא שהדבר הזה מלווה את עם ישראל כל הזמן. כשלונות שדורשים תיקון. התעסקות עם החטאת. עם המכשולים. ובאותם הכשלונות, ומתוכן- הזדמנויות לצמיחה ולהתעלות לגילוי כחות חיים חדשים.
רגע הולדתה של מדינת ישראל בהכרזת האו"ם ואחר כך בהכרזת העצמאות הוא גם רגע של דימום. רגע שדורש הרבה מאוד מסירות נפש. רגע שדורש הרבה מאוד קרבנות חטאת. ויחד עם זאת הוא מביא איתו גם עולה. מביא איתו גם הזדמנויות לעלות ולהתעלות.
אפשר לראות את הרגע הזה בתוך ההיסטוריה כרגע מתמשך. אנחנו עדיין יחסית בהתחלה. בקנה מידה היסטורי. אנחנו עדיין בדימום הלידה. וגם אם לא, חזקה ששתי התנועות של עולה וחטאת מלוות מדרגות נוספות בקיומה של המדינה, בהולדת דברים חדשים במדינת ישראל, בהולדת כחות חיים חדשים ביחסי הפנים והחוץ שלה.
אולי זה מחזק. אולי העובדה שיחד עם שפיכות הדמים, ויחד עם החטאת, בפרספקטיבה רחבה יש כאן גם עולה שמעורבת יחד. ואחרי החטאת ומתוכה באה צמיחה של קרבן עולה. אולי זו מחשבה שיכולה לנחם. לרומם את המבט.
אם נסכם.
יולדת. לידת תינוק בפרשת תזריע. שיש בה טראומה ופציעה. דם ובכי. ויחד איתה כחות חיים שמגיחים לעולם. והיא דורשת עבודת חטאת, עבודת תיקון ופניה ליסודות, ומתוכה עבודת עולה. עבודת התעלות וצמיחה.
לידת עם ישראל בחודש ניסן. גם בה היה מעורב דם הלידה, פציעה ובכי. וגם שם היו הזדמנויות והתעלויות. גם לידת מדינת ישראל לוותה בשני המוקדים הכפולים של מטה ומעלה, חטאת ועולה, תיקון והתעלות.
ומתוך כל אלו הרגע שאנחנו נמצאים בו הוא רגע קשה מאוד של שפיכות דמים ובכי של שבר וזעקה. אנחנו מייחלים ומקווים שממנו יצמחו חיים חדשים. התעלות והזדמנויות חדשות. עליה והתעלות בעזרת ה'.
Commentaires