אני רוצה לדבר על השאלה מאיפה הגיעה המחלוקת. כמה מילים על האישיות המיוחדת ועל כמה מהחידושים של הרב קוק. ומשהו גם על הבחירות לרבנות הראשית לישראל.
מאיפה הגיעה המחלוקת? לפי פרשת שופטים יש סמכות הלכתית עליונה שאמורה להכריע את כל המחלוקות. משה מלמד את בני ישראל שאם תהיה להם מחלוקת בין חכמי העיר, מחלוקת שלא מצליחים להכריע, צריך ללכת אל המקום אשר יבחר ה'. "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט" (דברים יז, ט).
זו לא המלצה עדינה. ההוראה הזו מגיעה יחד עם אזהרה ועונש חמור למי שמפר אותה. "וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן... אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא" (שם פס' יב). חכמים הדגישו שלא מדובר על מישהו שלא מציית במקרה, אלא על טענה עקרונית שלא צריך להקשיב לחכמי המקדש ולכהנים. הם קראו לעבירה הזו, "זקן ממרא". מרי לשון מרד.
האמת שזה די טריוויאלי. הדבר הבסיסי ביותר כשרוצים לכונן שלטון חוק, הוא שלא ימרדו בו. זה מקור הסמכות היחיד, זה ולא אחר.
הפרשיה הזו מתחברת למגמה הכללית של ספר דברים. ארץ ישראל כולה מכוונת אל "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'". אין קדושה בנחלות השבטים, רק במקום הבחירה. אין במות בארץ ישראל. רק בבית המקדש. ואין דבר ה' זו הלכה בכל גבול ישראל. רק במקדש. משה חוזר על זה פרשה אחרי פרשה.
התמונה הזו רחוקה מאוד ממה שאנחנו מכירים בהיסטוריה של התורה שבעל פה עד ימינו. אחד המאפיינים הבסיסיים ביותר בתורה שבעל פה זו המחלוקת. אין לך כמעט משנה שאין בה מחלוקת. גם התלמוד, ובתקופת הראשונים, ועל פסקי השולחן ערוך, אין לך סוגיה הלכתית שאין בה מחלוקות. והשאלה היא איך הן נולדו? בית הדין הגדול צריך להכריע ולסיים את הסיפור.
ישנם הסברים היסטוריים, חוקרים שמציעים שהיו נסיבות שהקשו על החכמים להתכנס ולהכריע. עצם החיפוש אחר הסיבות יש בו הנחות של עמדה שהרב שרלו קרא לה "המחלוקת כתאונה היסטורית". זה דבר שלא היה אמור להיות, אבל הוא קרה, ועכשיו צריך להבין למה.
היום אור לד' אלול. ג' אלול זהו יום פטירתו של הרב קוק, הרב של ארץ ישראל, ומחדש תורת ארץ ישראל. הרב קוק כתב את המילה היסתוריה בתי"ו. אנחנו רגילים שהמקורות מהם אנחנו פוסקים הלכה הם מקורות כתובים, או מנהגים. אחד החידושים הגדולים של הרב קוק הוא שהקב"ה מדבר אלינו דרך ההתגלות שלו בהיסטוריה, באירועי העמים והעולם. הפרשנות של האירועים היא פרשנות של דבר ה'. נקודת המוצא של הרב קוק היא שאם המחלוקת היא תופעה כל כך רחבה בתורה שבעל פה, גם אם יש נסיבות מסוימות שהובילו אליה, אי אפשר להגיד "זו תאונה היסטורית" וזהו. צריך להסביר מה הערך ומה המשמעות. והרב קוק הסביר שהערך של המחלוקת הוא שהיא תורמת לשלום. שלום מלשון שלמות. כאשר יש דיון קצר והכרעה גמורה, הדעות שלא התקבלו נעלמות בתהום הנשיה. יש היבט אחד מסוים של הסוגיא שמקיימים ולומדים אותו. ושאר הזוויות, שאר נקודות המבט, הולכות לאיבוד. כאשר הדעות שלא נפסקות לא מבוטלות ונשכחות, אלא נשארות חלק מהדיון גם אחרי ההכרעה, גם אותן לומדים, אנחנו נשארים עם הזוויות השונות על כל שאלה. התורה שלמה יותר.
טוב, אז עד עכשיו הצגנו את ענין זקן ממרא בפרשת שופטים ככזה שעומד כנגד ההיסטוריה. אני חושב שאם מקשיבים ברגישות לדברי משה בספר דברים מתגלה תמונה מורכבת יותר. משה קורא לכולם להתרומם אל המקום אשר יבחר ה'. הוא עושה את זה לא מתוך ביטול לשאר המקומות, אלא להיפך, כדי לייצר קשר בין המקום בארץ ישראל שבו אתה נמצא לבין הלב, לבין המקום אשר בחר ה'.
חכמים לימדו אותנו שאדם שאין לו קרקע לא עולה לרגל. גם בפרשת זקן ממרא יש ערך להתרחשות המקומית בגבולין. "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, יח). הם עצמאיים לגמרי ולא כפופים לשופטי המקום אשר בחר ה'. כל מקום בארץ ישראל צריך ללכת אחרי החכמים שלו, רק כאשר יש מחלוקת ולא מצליחים להכריע אותה, אז הולכים אל המקום אשר בחר ה'.
השופטים והכהנים לומדים תורה במקדש, מתוך רוח הקודש ששורה על המקום הזה, ועל ארון ה'. הם לא מכתיבים לכל החכמים בארץ ישראל מה ואיך לעשות, בזה החכמים שבכל מקום עצמאיים. אם העצמאות היתה גמורה, התורה יכולה היתה להתפזר לחלוטין, להיעשות לכמה תורות. הקול הא-לקי של מתן תורה לא פסק, הוא ממשיך באש של המשכן, בארון ה'. כאשר כל ישראל מתעלים אל המקום הזה נוצר מרכז כובד שמאחד, שם נוצר השלום שנובע מתוך המחלוקות והבירורים.
בגלות עם ישראל הצליח לשמור על המחלוקת שתחזיק אותו יחד. במאה השש עשרה בעקבות המצאת הדפוס והתפשטות הידע, ובעקבות גירוש ספרד וריבוי הפיזורים של עם ישראל, היה חשש שמרכז הכובד הזה בלימוד התורה לא יחזיק מעמד. ר' יוסף קארו כתב את השולחן ערוך שיכנס את כל הדעות יחד, כתגובה לסכנה ההיסטורית הזו. איפה הוא כתב אותו? בארץ ישראל. בצפת. לא היתה כאן מכונת דפוס, אז הוא נשלח לאיטליה, הרמ"ע מפאנו טיפל בענייני ההדפסה. יצאנו מהגלות. ארץ ישראל חזרה לאחד את כל הגלויות, וירושלים, המקום אשר בחר ה', מקום השראת השכינה, צריכה לרומם אותנו אל השלום, מתוך מגוון זוויות ונקודות מבט, מתוך המחלוקות כולן.
הרב קוק היה אחד מגדולי הדור. הרב קוק היה אדם בעל מבט היסטורי. הרב קוק חידש את הרבנות הראשית שרוממה את עין כולם לציון. והרב קוק היה איש כלל ישראלי, מחובר לזרמים שונים, מפלגות שונות וקהלים שונים. אנחנו עומדים בחודש שבו אמורות להתקיים הבחירות לרבנות הראשית לישראל. אולי התפקיד של בית הדין הגדול שבירושלים הוא לא להיות הגדולים ביותר בתורה, אלא המאחדים ביותר, המכלילים, אלה שיוצרים את השלום.
אין לנו אדם עם עוצמות דומות לאלה של הרב קוק. הלוואי שנהיה ראויים ונדע לפחות למצוא דמות מאחדת, שמדברת עם כולם, שמייצרת מרכז כובד משמעותי. אדם שירומם אותנו לפתח את הקשב ללב, לירושלים, אל המקום אשר בחר ה'.
Comentários