כמה מילים על "אשליית השליטה". לפעמים למעשים שלנו אין שום השפעה, ולמרות זאת אנחנו מרגישים שיש. למשל- כאשר אנחנו ממלאים לוטו ובוחרים את המספר, אנחנו מרגישים שזה משפיע על הסיכויים, למרות שאין שום הבדל בין מספר שנבחר לבין כל מספר אקראי אחר.
ד"ר אורי כץ, בספר שלו "כסף כחול לבן" מתאר בהרחבה את ההשפעות של אשליית השליטה במדיניות הכלכלית של מדינת ישראל לאורך שנות קיומה. פוליטיקאים מנסים לפתח תחום מסוים, משקיעים בו כסף ציבורי, רואים הצלחה ברמה כזו או אחרת, ובטוחים שהם עשו טוב למדינת ישראל. בשביל להוכיח שהם באמת הועילו צריך לבחון מה היה קורה בלי ההשקעה שלהם, ובפרט מה המחיר ששילמנו, מה התועלת האלטרנטיבית שהיתה יכולה להיות להשקעה הציבורית במקומות אחרים.
כשאני חושב על מלוא המשמעות של אשליית השליטה בחיים שלי, והאופן שבו אני מנווט אותם, אני נתקף חולשה. העולם ענק ומורכב ואני פחות מגרגר חול. יש לי כחות וכשרונות, מוטיבציה ורצון, ואני משתדל לפעול ולעשות כל מיני דברים. ביחס לעולם הענק והמנוכר יש את חלקת א-לקים הקטנה שלי שבה יש לי שליטה. אבל אז אני לומד שגם בדברים שבהם אני מרגיש שאני שולט אני בעצם חסר משמעות.
המשכן הוא תשתית העולם. ישנן הקבלות רבות בין הקמת המשכן לבריאת העולם, נציג שתים מהן: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א', לא). וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ (שמות ל"ט, מג); וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה (בראשית ב', א-ב). וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ... וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה (שמות ל"ט, לב; מ', לג).
חכמים אומרים שבבית המקדש בירושלים ארון הברית עמד על האבן שממנה הושתת העולם. ההבדל הבולט הוא שבעוד שאת בריאת העולם הקב"ה עשה לבדו, בהקמת המשכן בני ישראל היו שותפים פעילים. הקב"ה תכנן, בצלאל ואהליאב היו קבלני הביצוע.
אחרי שהסתיימה בניית כל החלקים, משה לבדו מצווה להקים הכל בפועל. הפסוקים שמתארים את הקמת המשכן מלאים בפעלים שמיוחסים למשה (שמות מ, יח-לג):
וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן... וַיָּשֶׂם... וַיִּתֵּן... וַיָּקֶם... וַיִּפְרֹשׂ... וַיָּשֶׂם... ... וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה:
משה פועל ועושה, לוקח ונותן, מעמיד ומקים. אבל אז מגיע רגע האמת (שם פסוק לד-לה).
וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן.
ולא יכול משה.
משה שהוביל את כל התהליך. משה שהוציא את בני ישראל ממצרים, משה שהעמיד לבדו את המשכן, אותו משה- לא יכול. לא יכול להכנס פנימה.
כך מסתיים תיאור הקמת המשכן. כך מסתיים הסיפור של ספר שמות. ולא יכול משה.
המשכן הוא תשתית העולם. אנחנו מהלכים בעולם, עושים ופועלים, מרגישים שולטים וחזקים, אבל בנקודה האמיתית הפנימית- אנחנו לא יכולים. ההבנה הזו יכולה לגרום לחלישות הדעת, אבל כשקוראים את הסיום של ספר שמות מבינים שהמגבלה שלנו לא עומדת מול אקראיות חשוכה אלא מול השראת שכינה, מול הטוב העליון שממלא את הבריאה.
Comments