אם הייתם מקבלים הזדמנות לראיין את ר' שמעון שקופ אחרי שהוא הוציא לאור את "שערי יושר" לא הייתם קופצים עליה?
כשקוראים את "תורת אמך- תורת המשפט" שכתב הרב אליהו ליפשיץ, ר"מ בישיבת מעלה אדומים, התחושה היא שזה חיבור בסדר הגודל הזה של שערי ישר. הטענות של המחבר בספר יסודיות מאוד. הן נוגעת להבנה הבסיסית ביותר של מהם דיני ממונות ולהגדרה שלהם כתחום על הרקע של איסור והיתר. הטענות גם מקיפות והן משליכות על ההבנה של הרבה מאוד סוגיות והלכות. הטענות העיקריות גם מחודשות, וכנראה לא נאמרו לפני כן.
יש בסדרת "תורת המשפט" משהו יומרני מאוד, ואני אומר את זה לשבחה. הרב ליפשיץ מדבר בענווה, "אני לא גאון", הוא אומר, "אני בסך הכל רוצה להבין כמו שצריך. יש כאן מערכת, וצריך למצוא את הכללים שלה". ברור לו, והוא מסוגל לומר את זה בשיוויון נפש שהטענות בסדרה ישפיעו על עולם התורה, והספרים יתקבלו, יתפשטו וְיִלַמְדוּ.
למה בעיני זה חיבור בסדר גודל של שערי יושר? האמת היא שאין לי כלים לומר את זה. בטח שלא לגבי ר' שמעון שקופ, ואפילו לא ביחס לרב ליפשיץ. אני מדבר לכל היותר על החוויה שלי. כשאני קורא את "תורת אמך- תורת המשפט", אני מרגיש שאני נוגע במשהו שדומה למה שאני מרגיש כשאני נוגע בשערי יושר.
אז איפה בכל זאת הדימיון בעיני לשערי יושר? הרב ליפשיץ טוען טענה יסודית מאוד. יש שלושה מרכיבים להכרעה בספק בדיני ממונות: חזקה, טענות וראיות. יש שלוש שיטות בראשונים להבין את היחס שבין שלושת המרכיבים הללו, תוס', רמב"ן וחכמי ספרד, ורמב"ם. אחרי שהרב ליפשיץ פורס את הטענות הבסיסיות ביחס לשלושת המרכיבים ולשלושת השיטות, ותוך כדי שהוא מגדיר בחדות את המושגים המדויקים (ונעזר ברמב"ם), הוא עושה דרך ארוכה מאוד ועובר דרך סוגיות רבות מספור. בכל סוגיא הוא מראה איך הפרשנות מתאימה לטענות היסודיות. בריא ושמא. תקפו כהן. דררא דממונא. חזקת קרקעות. וכן על זה הדרך.
בעיני יש מידה מסוימת של חסרון באופן שבו הספר בנוי. הספר לא פורס בהרצאה רצופה את הטענות, ואז ראיות, ואז יישומים, כמו שאולי היה מתבקש. הוא בנוי בסגנון של דפי לימוד. לכל סוגיא יש דף לימוד עם כותרת, רשימת מקורות מתוכה מקורות מסוימים שכתובים במלואם. אחר כך מגיעה הרצאת הדברים, שמתבססת על כך שהלומד ראה את המקורות בפנים. וכך מתקבל ספר שמחולק לשלושה כרכים בני למעלה מ-1300 עמודים.
מדהים היה לשמוע את ההסבר של הרב אליהו למבנה הזה. המטרה היא שהלומדים יוכלו להשפיע על התובנות, ולא רק לקרוא את הטענה ולהשתכנע.
אפשר להתמודד עם החסרון הזה וללמוד את החלקים העיקריים. הפרקים הראשונים של השער הראשון, הפרקים הראשונים של השער השני, הפרקים הראשונים של השער החמישי, והשער השישי שהוא סיכום של כל הספר שבנוי בצורה של הרצאה רצופה ולא של דפי לימוד (אבל גם הוא מתבסס על הכרה מסוימת של הסוגיות).
חסרון נוסף הוא עיסוק בסברות ובמשמעות. המבנים שהרב ליפשיץ בונה מרשימים מאוד, ומיד עולות השאלות על הסברות ועל המשמעות. בעמוד אחד בלבד, האחרון בספר, המחבר עוסק במשמעות הרוחנית על קצה המזלג. ודאי שלא באותה שיטתיות שמאפיינת את החיבור כולו. מתבקש להמשיך את העבודה שלו משם.
מדהים היה לשמוע את ההסבר של הרב אליהו גם לזה. ואת הניתוח שלו למה שר' חיים עשה ללמדנות, ומה חסר בזה, ולמה ר' חיים עשה את זה בצורה הזו.
לא נותר לנו אלא לחכות לחיבורים הבאים של הרב אליהו ליפשיץ, "תורת אמך- תענית", ו"תורת אמך- לשון הרע". וגם למיזם "הישיבה הפתוחה" עליו הוא עובד בימים אלו.
אם הייתם מקבלים הזדמנות להאזין לפודקאסט עם ר' שמעון שקופ אחרי שהוציא את השערי יושר לא הייתם קופצים עליה?
Comments