תתקדם, זו תפיסה מיושנת!
אני רוצה לדבר על השאלה אם העולם בהכרח מתקדם ונהיה טוב יותר, על הספר החדש של הרב חיים נבון "תתיישנו", ועל החברים ובעלי הברית של אברהם אבינו בפרשת לך-לך, אבל לפני כן כמה מילים על מושג שלמדתי מהרבנית אוריה מבורך, "שיח".
הרבנית אוריה מבורך, בספר שלה "מה את מבקשת", הראתה שיש משפטים שעצם זה שאתה מבין אותם, זה אומר משהו על האופן שבו אתה רואה את העולם. היכולת שלך להיות חלק מ"שיח" מסוים, מלמדת על תפיסת העולם שלך, עוד לפני שטענת טיעונים. אם אתה מבין את משפט הפתיחה, "תתקדם, זו תפיסה מיושנת, וכנראה אתה מבין אותה, תפיסת העולם שלך היא שהעולם מתקדם, שרעיונות ישנים הם כנראה פחות נכונים מרעיונות חדשים.
הרב חיים נבון בספר החדש שלו, "תתיישנו", מראה שתפיסת העולם הזו שגויה, לא מבוססת, ובהקשרים מסוימים עלולה ממש להזיק. המחבר מראה איך תפיסות חדשניות פגעו קשות במערכת החינוך ובחוסן של ילדים, וגם במוסד המשפחה ובאושר ובבריאות הנפשית של הורים וילדים.
האמת, נהניתי ממש מהספר. הוא עשיר מאוד בתחומים שהוא עוסק בהם, ומגוון מאוד בדוגמאות שהוא מביא, כמו ספרים אחרים של הרב חיים. רוחב היריעה והיכולת האינטלקטואלית של הרב חיים הוא השראה עבורי (אם אתם רוצים לקרוא את השיחה שקיימתי עם הרב חיים על הספר, ועל עוד דברים, אתם יכולים להאזין לשיג ושיח פרק 30).
אני מתבלט אם השתכנעתי לגמרי בטענה שלו. מה שבטוח זה שהוא עורר אותי לחשוב, לבחון מחדש כמה מהתפיסות שלי, למשל ביחס להגות של הרב קוק בהקשר הזה (הרב חיים מראה שהרב קוק כנראה מיתן את התפיסה שלו בהקשר הזה, והוא אפילו מציע שהראי"ה טעה בניתוח המציאות ובתחזיות שלו בהקשר הזה).
הרב חיים נבון מדבר גם על התהליך שהעולם עבר ביחס לאמונה באל אחד. מקובל לחשוב שבימי קדם העולם היה אלילי, עד שבא אברהם, ואחריו עם ישראל, והפיצו את האמונה באל אחד, אמונה שהתפשטה לאומות העולם מתוך היהדות דרך הנצרות והאיסלאם. הרב חיים מציע לשים לב לכיון אחר שעולה מדברי הרמב"ם, אבל לפני שאציג אותו, אני רוצה לשתף במשהו מעניין ששמתי לב אליו כשקראתי את פרשת לך-לך.
ר' יהודה, במדרש, הדגיש את המהפכנות של אברהם אבינו. התורה מתארת את אברהם בפרשה בתור "אַבְרָם הָעִבְרִי". חכמים מציעים לכינוי הזה שני הסברי פשט. (1) מבניו של עֵבֶר משושלת שם, (2) מעבר הנהר; ר' יהודה מסביר שזה קשור לאופי המהפכני של אברהם "כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד". אברהם מסתובב בארץ כנען האלילית וקורא בשם ה', האל האחד. המוסר המקובל בארץ כנען היה מוסר אלילי, כמו שאברהם אומר לאבימלך, "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (בראשית כ, יא). אברהם מציע דרך אחרת, את דרך הצדקה והמשפט.
התורה בעצמה מתארת את העולם שבו חי אברהם כעולם פגאני ומושחת. כך בספר ויקרא, התורה אומרת בפרשת איסורי עריות והעברה למולך, "כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ" (ויקרא יח, כז). כך גם בספר דברים, "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיך"ָ (דברים יח, יד) ובמקומות נוספים.
אברהם אבינו היה מהפכן, אבל הוא לא היה בודד. ענר, אשכול וממרא, השכנים של אברהם, מוכנים ללכת איתו להרפתקה מסוכנת מאוד. חבורה של שלוש מאות ושמונה עשרה גברים סך הכל יוצאים למרדף אחרי ארבעה מלכים אימפריאליסטיים עתירי ניסיון. החבורה של אברהם לא היתה גדוד לוחם מקצועיים וכנראה שגם התחמושת שלהם לא היתה תקנית. ענר, אשכול וממרא הם בעלי ברית אברם במובן הכי עמוק שיש, הם מאמינים בערכים שלו, הם מאמינים בכך שללוט מגיע להיות בן חורין ולא עבד שבוי.
כשאברהם חוזר מהכות את המלכים, מתארגנת לכבודו קבלת פנים של מלכי כנען, ובראשם מתייצב מלכי צדק מלך שלם, שמתברר שהוא "כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד, יח). גם הוא כאברהם קורא בשם ה', מברך את האל העליון קונה שמים וארץ, וקושר את הברכה לאברהם שקורא בשמו.
אברהם אבינו היה מהפכן, הסביבה שלו היתה פגאנית ומושחתת, בעלת פרופיל מוסרי בעייתי מאוד. אברהם אבינו עמד מול הסביבה שלו, אבל הוא לא נשאר לבד. קרה לו מה שקורה הרבה פעמים לאנשים שעומדים מול החברה ולא חוששים להשמיע את קולם. אנשים מהרוב הדומם ששתקו עד עכשיו, מעזים להשמיע את קולם.
יחזקאל קויפמן ב"תולדות האמונה הישראלית" טוען שההמצאה הגדולה של היהדות היא אמונת הייחוד. נראה שזו לא המצאה של יש מאין, קריאתו של אברהם בשם ה' עוררה כנראה תאים חבויים, והיא מגלה את מה שמתאר הרמב"ם בהלכות עבודה זרה. תיאור שמצוטט על ידי הרב חיים נבון ב"תתיישנו" בשביל להראות שהכיוון של האמונה הוא לא כיוון של התקדמות חד צדדית אלא של עליות וירידות.
הרמב"ם טוען שבני האדם בראשית האנושות האמינו באל אחד. לאט לאט העולם הידרדר. ההידרדרות התחילה בכך שהתפללו לא רק לרבונו של עולם, אלא גם למשרתיו המלאכים והכוכבים. מתוך הטעות הזו האנושות הידרדרה בתהליך זוחל עד ששכחה את עצם קיומו של האל האחד, בעל הכחות כולם. ההידרדרות נעצרה כשהופיע אברהם אבינו. הוא החל לקרוא בשם ה', והוא עורר אנשים מתוך הרוב הדומם שלא הביעו עד אז את אמונתם ואת התפיסה המוסרית שלהם בגלוי. הוקטור של האמונה השתנה מירידה לעליה, עד למעמד הר סיני והופעתו המלאה של עם ישראל על במת ההיסטוריה. התיאור הזה מופיע בהלכות עבודה זרה, אבל לדברי הרב נבון זה לא נגמר כאן. הוא מחבר את התיאור הזה לתיאור של הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה, שם הוא מסביר שהתורה שבעל פה נכתבה כשרבי יהודה הנשיא ראה שהתלמידים מתמעטים והולכים והשכחה מתרבה. יוצא שהעולם מתקדם ונסוג, עולה ויורד, ושוב עולה. אין כיוון אחד, ודאי שאי אפשר להשען על התקדמות קבועה.
אחת הסכנות שמפניהן מזהיר הרב חיים נבון, היא סכנת הדטרמניזם המרקסיסטי, תפיסה לפיה העולם מתקדם מעצמו, אתה פשוט צריך לבחור אם לעלות על הרכבת או להשאר מאחור. תפיסה הזו לא מותירה מקום לביקורת, והיא מסירה את האחריות מהאדם ומבחירותיו.
הרב חיים מציע תפיסה לא מיואשת ולא אקסטטית, אלא משהו רך יותר, עין טובה וזהירה. התהליכים שהעולם עובר, עליות, ירידות ושינויי הקצב אינם אקראיים. יש בורא לעולם, יש מנהיג לבירה. העולם יגיע בסופו לתחנה הסופית, לאחרית הימים ולגאולה השלימה. הדרך לשם היא לא בכיוון קבוע. היא לא אקראית, אבל אנחנו לא יכולים להבין אותה, לפחות לא תמיד.
הרב חיים נבון עומד על הבדל יפהפה בין השיר "Let It Be" של הביטלס, לתרגום היהודי של נעמי שמר, "לו יהי". מילות המקור מבטאות גורל שרירותי, התרגום העברי מבטא תפילה ותקווה. תפילה נובעת מאמונה שיש מי שמנהיג את העולם ומשגיח עליו. אמונה מביאה את האדם ליראת אלוקים, לקחת אחריות על המעשים שלו, ללמוד מהסביבה, וגם לדעת לעמוד מולה, כמידתו של אברהם אבינו.
Comments