איך כָּלֶב הגיע לעמדה שונה משאר המרגלים? מה היה היתרון שלו עליהם?
אני רוצה להציע שהסיפור הוא "וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן". מה היה לכלב לחפש דווקא שם?
אבל לפני זה כמה מילים על ההבדל בין פחד לחרדה. על מקס ובר ועל התפוגגות הקסם.
מה ההבדל בין פחד לחרדה?
פחד הוא רגש טבעי. קרבה לסכנה מעוררת רגשות שליליים. הרגשות השליליים הללו גורמים לזהירות. להליכה איטית יותר. לרמת דריכות גבוהה יותר. דברים שעוזרים להתמודד עם סכנה.
פחד הוא רגש מועיל. הבעיה היא שהוא רגש לא נוח. ולפעמים אנחנו חלשים וקשה לנו להתמודד עם איתו, ואז אנחנו מתרחקים מהאפשרות שנרגיש פחד. אנחנו לא מפחדים מהדבר המסוכן, אנחנו מפחדים מהפחד. זוהי חרדה. חרדה שמופיעה לעיתים רחוקות היא דבר סביר, אבל כשהיא מופיעה לעיתים קרובות היא משתלטת על האדם. במקום שהוא ישתמש בפחד בשביל להתמודד עם סכנות, הפחד גורם לחרדה ומנהל אותו. משתק אותו לגמרי ומשבש את כל סדרי החיים.
ציירנו פה בעצם שני מעגלים של רגשות. המעגל הראשון הוא מה שנוצר ברגע שאנחנו פוגשים את המציאות. ויש מעגל רחב יותר של רגש שנוצר לקראת המפגש עם הרגש.
שני המעגלים הללו קיימים גם ברגשות חיוביים. המשמעות שלהם היא שכאשר אתה רחוק יותר מהמציאות, הצללים שלה מגדילים אותה.
המרגלים מתקרבים לחברון, רואים את הביצורים ולא מעזים להתקרב. כלב אומר לעצמו- זה באמת מפחיד. אנחנו אנשי המודיעין, אנחנו חייבים להכיר טוב את האיום הזה. לדעת מה נקודות התורפה שלו, ומה הסכנות. הם חוזרים למחנה ישראל, המרגלים שלא העזו להתמודד עם הפחד, שראו את האיום מרחוק, מלאים חרדה. כלב לעומתם הסתכל לאיום בעיניים, והוא מסוגל לומר מידיעה אישית (במדבר יג, ל): עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ.
אנחנו מעריכים מאוד, מעריצים, אנשים שאנחנו נחשפים להופעות הציבוריות שלהם. אנחנו לא רואים אותם בשעות הקשות שלהם. ברגע שאתה מתקרב לבן אדם, בדרך כלל אתה רואה את הקמטים, רואה אותו מתחת למעטה האיפור, וכבר פחות מעריץ אותו.
בתחילת המאה התשע עשרה המהפכה התעשייתית היתה בשיאה. היא לוותה בפריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות. יחד איתה נוצר מושג חדש- חילוניות. אנשים שלא מאמינים בכחות אלוקיים נסתרים שמניעים את העולם. מקס ובר קרא לתהליך הזה- התפוגגות הקסם. כשלא נחשפנו לתאים הקטנים של המציאות, היינו בטוחים שיש איזשהו קסם נסתר שמניע אותה. כשמתקרבים, ומבינים טוב יותר, מתברר שהדברים לא כאלה קסומים. האמונה בכח עליון מתפוגגת, מחליפה אותה תפיסה רציונלית שרואה מקרוב את כל הצדדים של המציאות.
יש משפט שאומר שהדרך להרוס חלומות היא להגשים אותם.
וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן. חז"ל אומרים שרק כלב נכנס לחברון. וזה נראה מדרש קצת מאולץ. מורי הרב יעקב מידן לימדנו שכך מורים פשטי המקראות. כשמגיעים לספר יהושע, לחלוקת הנחלות, מסופר שכלב בן יפונה מגיע ליהושע ומזכיר לו את הסיפור המשותף שלהם. כלב מספר שם על שבועה של משה שהוא יקבל את הארץ שדרכו בה רגליו (יהושע יד, ט):
וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי.
ובהמשך מתברר שזה הר חברון (שם פסוק יב):
וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא.
זו העיר חברון, וכלב גם מזכיר מה היתה הבעיה להתקרב לעיר הזו, ואיך יצא שהוא הלך לשם לבד (שם):
כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת.
המרגלים מתקרבים לחברון, רואים את הביצורים ולא מעזים להתקרב. כלב אומר לעצמו- זה באמת מפחיד. אנחנו אנשי המודיעין, אנחנו חייבים להכיר טוב את האיום הזה. לדעת מה נקודות התורפה שלו, ומה הסכנות. הם חוזרים למחנה ישראל, המרגלים שלא העזו להתמודד עם הפחד, שראו את האיום מרחוק, מלאים חרדה. כלב לעומתם הסתכל לאיום בעיניים, והוא מסוגל לומר מידיעה אישית (במדבר יג, ל): עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ.
את הפשט הזה מלווה דרשנות משלימה לפיה כמו שהמרגלים לא העזו להסתכל לאסון בעיניים, כך הם לא העזו להסתכל לחלום בעיניים. החיים בארץ ישראל מזמנים סכנות רוחניות לא פשוטות. זה חלום, מימוש של הבטחת ה' לאברהם, והמימוש שלו עלול לגרום להתפוגגות הקסם.
האם המרגלים צדקו? כן. משה רבינו בעצמו אומר את זה (דברים לא, טז)- הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. בברית הר סיני הקב"ה הציב לעם ישראל תפקיד: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אתם צריכים לבנות ממלכה עם מדיניות חוץ, צבא וכלכלה. הממלכה הזו צריכה לקדש את שם שמים בעולם, ללכת בדרכו של אברהם אבינו, להיות הגוי הגדול שהקב"ה הבטיח לו. הדבר הזה לא הצליח בתנ"ך. האתגר הזה הוא כמעט בלתי אפשרי למימוש.
במובן מסוים אפשר לראות את הויכוח בין החרדים לציונים הדתיים בצורה הזו. החיים בגלות כפו עלינו התבדלות אכזרית מאוד. הקהילה היהודית היתה סגורה בד' אמותיה ושמרה על עצמה ועל אורח חייה. החזרה לארץ מחייבת עיסוק בפרנסה, מחייבת לבנות כלכלה ותחבורה, מחייבת לבנות ממשל ופוליטיקה יהודיים. הדבר הזה מפרק את החומות של הקהילה היהודית, מביא להגשמת החלום ולהתפוגגות הקסם.
החרדים צודקים. גיוס לצבא באמת גובה מחירים רוחניים כבדים מאוד. וזה לא רק הגיוס לצבא. זה הרצון להיות חלק מהמדינה, מהחברה, מהחזון של ממלכת כהנים וגוי קדוש.
אבל מי שמאמין בגאולה. מי שמאמין בתורה באמת. מי שמאמין בעם ישראל לא יכול להיות חרד. בתחילת המאה התשע עשרה באמת היתה חוויה של התפוגגות הקסם. החברה המערבית, ובתוכה הקהילות היהודיות, עזבו את האמונה בא-לקים ואת חיי התורה והמצוות באחוזים מבהילים ממש. הקהילה היהודית התפרקה. החוויה היתה שהדתיות היא מיעוט שעלול להכחד. הקסם התפוגג. אבל השנים עברו, ומתברר שהאדם הוא יצור רוחני עמוק ומאמין. גם אם הוא רציונלי ומדעי. גם אם הוא מבין הרבה מהמנגנונים של המציאות. מדינת ישראל קמה כמדינה חילונית מאוד, בדמות פניה של אנשי העליה השניה. אבל לאט לאט היא הפכה למסורתית יותר ויותר. החברה הישראלית מחוברת עמוק לשורשים של החיים המסורתיים שלה.
יש פיתוי גדול מאוד להגן על התורה. לראות בכל מקום מדרון חלקלק. מי שמאמין בתשובה ובגאולה לא מונע מחרדה. הוא מבין את הסיכונים, הוא מתאמץ לשמור על עצמו מבחינה רוחנית, לחנך את ילדיו לחיי תורה ומצוות. לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה. אנחנו מתאמצים בלימוד תורה, בתפילה, בשמירת השבת ובזכרונה, בחגים, בשירות בצבא ובעבודה. אנחנו הולכים בדרך שאנחנו מאמינים שהיא אמיתית, שהיא ממלאת את רצון ה' ומקדשת שם שמים. אנחנו הולכים בה למרות שהיא קשה ומורכבת. אנחנו יודעים שיש מחירים, אנחנו יודעים שיש לה חסרונות אבל האמת אהובה מן הכל, והאמונה מחזקת. אנחנו נתאמץ וננצח.
עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ.
Comments