אני רוצה לדבר על אלדד ומידד, ועל איך המסע לארץ כנען הסתבך עוד לפני חטא המרגלים. אבל לפני כן, לשתף אתכם בשאלה שלא חשבתי עליה מעולם, עד שקראתי אותה בספר של הרב יהושע ברמן: "אני מאמין".
הרב ברמן שואל: מה החידוש של התורה?
הרב ברמן שואל את השאלה הזו כרב לומד תורה, וכחוקר שמשווה את המקרא לספרים אחרים שנכתבו בעולם העתיק. לחלק לא מבוטל מסיפורי התורה אפשר למצוא מקבילות מתקופתה. התורה היא לא סיפור הבריאה הראשון, ולא המבול היחיד. גם לא קובץ החוקים הבלעדי. אפשרות אחת, שיחזקאל קויפמן כתב עליה היא המונותיאיזם. האל האחד. הרב ברמן שם לב לנקודה אחרת, לא פחות חדשנית: האדם היחיד.
מנהיגות שצומחת מלמטה לא מאיימת על משה, להיפך- הוא בעד. האילוצים מחייבים לייצר מוסדות שלטון ולמנות מנהיגים. אבל כל אלו לא סותרים את החשיבות של יוזמה אישית, מנהיגות שבאה מהעם. אם אפשר, עדיף היה שכולם היו נביאים בעלי יכולת ויוזמה.
הדמויות המרכזיות של סיפורי המיתולוגיות הם האלים וילדיהם, הם המלכים והנסיכות. הדמות המרכזית שאליה פונה התורה ועליה היא מספרת הוא אדם פשוט בלי שם ותפקיד מיוחדים. כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף (שמות יב, לז) הם הגיבורים של סיפור יציאת מצרים בתורה. משה, המנהיג, התעקש על כולם, מנער ועד זקן, בנים ובנות, לא ויתר על אף אחד. שוב ושוב סופרים אותם, על ידי מחצית השקל בהקמת המשכן. בתחילת ספר במדבר לקראת המסע לארץ כנען. ובסופו אחרי ארבעים שנות נידודים. הציווי הגנרי בתורה הוא ציווי שפונה לכל אחד ולכל אחת מבני ישראל, גדולים כקטנים, חכמים כהדיוטות. לדבר הזה, טוען הרב ברמן, אין תקדים בספרות המיתולוגית של העולם העתיק. זה החידוש של התורה.
זווית אחרת להסתכל על אותה נקודה עולה גם בספר של ברמן, ואצל פרשנים וכותבים רבים. יש בתורה מלכים ומנהיגים, הם גיבורים של לא מעט מסיפורי התנ"ך, אבל התורה מאוד לא אוהבת שיש להם יותר מידי כח. ד"ר אסף מלאך בספר שלו "מהתנ"ך ועד מדינת היהודים" קורא לזה: "המסר הרפובליקני של התנ"ך". הוא גם מראה איך העולם המערבי שאב מהמסר הזה השראה במהפכות הליברליות שלו. התורה מגבילה את המלך ומונעת ממנו לצבור יותר מידי נכסים וכח. והנביאים הסתובבו בחצרות המלכים ולא עשו להם חיים קלים. העם הוא הסיפור, המלך אמור להנהיג, ולשרת את העם, לא לדרוס ולנצל לטובתו.
ספר במדבר נפתח בעשרה פרקים של הכנות חגיגיות לקראת המסע לארץ ישראל. משה פוקד את כל יוצאי הצבא, מארגן מחדש את המחנה לפי דגלים, מקדש את הלויים ומפקיד אותם על פירוק והרכבת המשכן, ונשיאתו במסעות, מארגן סדר תנועה וסימנים טקטיים, חצוצרות וענן ה'.
בפרשת בהעלותך ההכנות מסתיימות והמסע מתחיל סוף סוף (במדבר י, לג): "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים". אבל זה לא הולך חלק. המסע בקושי מתחיל וכבר העם מתאונן. ואז דורש בשר, דרישה שמגיעה עם היזכרות נוסטלגית באוכל של מצרים ובכי דרמטי. משה נשבר, הוא אומר לקב"ה שהוא לא יכול יותר לשאת לבד את משא העם. הקב"ה אומר לו- אין בעיה, תאסוף שבעים אנשים ותבנה מועצה עליונה שתעזור לך להנהיג. ישנם שני אנשים שכנראה היו מועמדים לתפקיד ולא הגיעו לרשימה הסופית. אלדד ומידד.
שבעים הנבחרים עומדים עם משה מסביב לאוהל מועד. הקב"ה מאציל עליהם מרוחו של משה והם מצטרפים להנהגה. פתאום מגיע בריצה ממחנה ישראל נער צעיר, אחד העוזרים של משה. שני המועמדים שלא הצטרפו בסוף, הוא מספר בבהלה, אלדד ומידד, הם בכל זאת מתנבאים במחנה ישראל. יהושע, העוזר הבכיר נזעק: איך הם מיזים? מי נתן להם רשות? הם לא שייכים להנהגה. הם פוגעים במנהיגות של משה, צריך לכלוא אותם.
תגובת משה (שם יא, פס' כט):
וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה: הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי?! וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם.
מנהיגות שצומחת מלמטה לא מאיימת על משה, להיפך- הוא בעד. האילוצים מחייבים לייצר מוסדות שלטון ולמנות מנהיגים. אבל כל אלו לא סותרים את החשיבות של יוזמה אישית, מנהיגות שבאה מהעם. אם אפשר, עדיף היה שכולם היו נביאים בעלי יכולת ויוזמה.
אנחנו במשבר לאומי גדול. ובתוכו משבר מנהיגות. המנהיגים שלנו לא מפנימים את גודל השעה, לא מסוגלים להניח את החשבונות הפוליטיים הקטנים ומאבקי הכח. ראשי המדינה והפיקוד הבכיר של הצבא. הם מנותקים מידי ממה שעובר עלינו. הלוחמים והמשפחות, הפליטים הפצועים השכולים והחטופים. הצרה היא שקשה לראות באופק דמויות אחרות ראויות שיחליפו אותם.
אם יש סיבה לאופטימיות, אלו אלדד ומידד. אין איך להתחמק מזה, האחריות היא עלינו. במקום שבו ההנהגה לא התייצבה, הרבה מאוד אנשים טובים, מסורים, יצירתיים ואמיצים נכונים למשימות ופתרונות. יוזמים, מניעים, דוחפים ומקדמים. לטווח הארוך נראה לי שאפשר לסמוך על כך שאת השיעור על יוזמה אישית מול ההנהגה קיבלנו מדבריו של משה.
"וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם".
Comments