אני רוצה לדבר על הדרך שעשינו מה7/10 למתקפת הביפרים ונפילת סוריה. אני רוצה לדבר על התכנית המבצעית של יעקב לקראת המפגש עם עשיו ועל שינוי השם, מיעקב לישראל. ואני רוצה לבחון את האתוס של "מעטים מול רבים" במלחמת השחרור.
מי היו החזקים והרבים במלחמת העצמאות? התפיסה המקובלת היא שאנחנו היינו מעטים מול רבים. זה נכון, אבל לא לגמרי. האוכלוסיה הערבית בארץ היתה גדולה מהיישוב היהודי, ואליה הצטרפו מספר מדינות ריבוניות, שפוטנציאל הגיוס שלהם גדול ממה שהיה ליישוב היהודי בסדר גודל. אבל ככל שהמלחמה התמשכה, מספר הלוחמים בצה"ל גדל עד שהוא עקף את סדר הכחות של האויבים שלו.
הדרך שבה זה קרה קשורה בעיני לתהליך שיעקב עובר בפרשת וישלח.
יעקב הכין את עצמו לקראת המפגש עם עשיו בשלוש דרכים: דורון, תפילה ומלחמה. ההכנה למלחמה היתה חלוקת המחנה לשתי קבוצות שיתנהלו בצורה עצמאית. איך החלוקה הזו תעזור במלחמה? יעקב מסביר, "וַיֹּאמֶר: אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" (בראשית לב, ט). זה נשמע כאילו יעקב מבין שאין לו סיכוי והוא מבטח את המשפחה מכליה מוחלטת בכך שעשיו ישמיד רק מחצית מהמחנה. אפילו אם עשיו יבין שיש עוד קבוצה, רש"י מסביר, המחנה הראשון יאבק ולא יפול בקלות, ובינתיים יהיה למחנה השני זמן להמלט.
מפרשים אחרים מציעים כיוון שונה לחלוטין. עשיו יתקל באחד המחנות. המחנה הזה יעשה כל מה שהוא יכול כדי להחזיק מעמד ולהזעיק את המחנה השני. עשיו בטוח שזה המחנה היחיד, והוא לא יאבטח את האגפים והעורף. כשיגיע המחנה השני המלחמה תהיה מפנים ומאחור ועשיו ילכד.
הפירוש הזה משכנע יותר בעיני, אבל אני יכול להבין למה רש"י, אבן עזרא ורמב"ן חשבו אחרת. הביטוי "פליטה" מתאים יותר לשאריות מאשר לתחבולה כזו. יעקב הרי מומחה בבריחות. הוא ברח מעשיו, ואז מלבן, וגם מיצחק הוא התחמק והנה הוא מתכנן לברוח שוב.
אני לא יודע מי מהמפרשים צודק. כך או אחרת, יעקב נאלץ לשנות את שיטת הבריחות שלו ברגע שהאיש המסתורי מתנפל עליו כשהוא נותר לבדו אחרי חציית מעבר יבוק באמצע הלילה. יעקב נאלץ להאבק פנים אל פנים, ובסופו של דבר לעמוד מול עשיו פנים אל פנים. מקום המאבק נקרא פניאל, ויעקב מציין בפני עשיו שהוא רואה את פניו "כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים" (שם פרק לג פסוק י). יעקב, שרגיל להתנהל בעקבה ובמרמה, כמו נחש שמכיש את אויביו בעקב, הופך לישראל, להתמודדות שיש בה תחבולה שממנפת את היתרון ומחפה על החסרון, תחבולה שנובעת מתוך עוצמה ולא מתוך יאוש.
יהודים בגלות היו רגילים לברוח כמו יעקב שלימד אותנו מה זו גלות. ברגע שהוקמה המדינה היינו מעטים מול רבים ולא היה ברור איך נצליח לשרוד. לצד התפילה והדיפלומטיה, מנהיגי היישוב עסקו בהתמדה ובעקשנות בגיוס חיילים, בהגדלת הצבא, ברכש של נשק, ובגיוס של מתנדבים מחוץ לארץ, יהודים ושאינם. אט אט הפכנו מיעקב לישראל, משארית הפליטה, לבעלי תחבולה צבאית, עד הנצחון.
בפרספקטיבה היסטורית נראה שהמהלך הזה עדיין לא הושלם. במהלך השנים מדינת ישראל נעה בין התנהלות של חולשה והתחמקות בדרכו של יעקב בגלות, לבין התנהלות עוצמתית, בדרכו של ישראל בעימות מול עשיו. ההתנהלות שלנו בטבח הנורא שפתח את המלחמה היתה מאבק על פליטה והישרדות בדרכו של יעקב. בחודשים האחרונים, החל ממתקפת הביפרים הכיוון של המלחמה השתנה, עוצמתו האדירה של צה"ל משנה את פני המזרח התיכון בדרכו של ישראל.
במהלך השינוי הזה יעקב נדרש גם לתפילה. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. אולי אני קטן ולא ראוי, אבל אתה, רבונו של עולם, הבטחת שתשמור עלי ותברך אותי. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.
העוצמה הזו לא מספיקה. אולי אנחנו קטנים ולא ראויים, אבל אנחנו ממשיכים את דרכו של יעקב, ישראל, ואתה הבטחת לנו שמירה. תשמור על החטופים ותחזיר אותם הביתה בשלום!
Comments