פרשת תולדות חושפת מחלוקת בביתו של יצחק. הוא אוהב את עשיו, ורוצה לברך אותו. רבקה אוהבת את יעקב, והיא מוכנה לעשות הכל כדי שיקבל את הברכות.
הרב שרלו, בספר "יִרְאֶה לַלֵּבָב" עוסק בהכרעות הנבואיות בדילמות מהסוג הזה. בהמשך הסיפור שלנו עשיו זז הצידה, "וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו" (בראשית לו, ו). התורה ממשיכה לעקוב אחרי יעקב וצאצאיו שיוצאים ממצרים, הופכים לעם הנבחר ומקבלים את התורה. מאוד ברור שהשיפוט הנבואי עומד לצידם של רבקה ויעקב, השאלה היא למה. בקריאה ראשונה קשה לתת לשאלה הזו תשובה מהפשט בלי לדעת את ההמשך. מה היה בעייתי כל כך בדרכו של עשיו?
הבנה נמשלה לראיה. אלו הדימויים בהם משתמשת השפה שלנו, כמו בביטויים "נראה לי ש...", ו"לשפוך אור" וגם "רואה אני את דבריך" במשנה. מהדורה חדשה של התנ"ך שיצאה לאור לאחרונה, גרמה לי לראות אותו בצורה חדשה, אינטימית ממש, בדרך שמעולם לא ראיתי אותו. אני מדבר על "מקרא פשוט" שהוציא ד"ר אבי שויקה בהוצאת קורן.
התנ"ך עצמו נמצא במהדורה הזו בדיוק כמו שהוא בלי שום שינוי באותיות, במילים ובסימני הניקוד. מה שהשתנה הוא הפיסוק והחלוקה לפסקאות. שויקה ביקש להדפיס את התנ"ך כמו טקסטים אחרים בעברית, עם סימני הפיסוק וחלוקה לפסקאות ולפרקים. הפרסום של המהדורה סקרן אותי, וחשבתי שאפשר לקבל דרכו כל מיני פרשנויות. כשפתחתי את התנ"ך לקרוא בו הרגשתי קרבה לכתוב באופן שמעולם לפני כן לא הרגשתי.
בפתיחת המהדורה שויקה מסביר את שיטת העבודה שלו, ושם יש נתון שהדהים אותי. הפיסוק שלו נשען על פרשנויות. ראשונים ואחרונים, חוקרים ולשונאים. את רוב ההכרעות הפיסוקיות הוא נאלץ לעשות על פי מהדורת "קינג ג'יימס" האנגלית של התנ"ך משום שהוא לא מצא תשובות אצל הפרשנים. בלתי נתפס בעיני ששאלות רבות שנוגעות לדרך קריאת הפסוקים כלל לא נדונו אצל פרשננו, היות והם לא נדרשו לפסק. אני חשבתי שלקוראי העברית יש יתרון גדול בקרבה לשפת המקור של התנ"ך, מהדברים של שויקה מתברר שהתנ"ך בשפות זרות הרבה יותר נגיש.
השבוע פגשתי את ד"ר שויקה וראיינתי אותו לפודקאסט "שיג ושיח". את השאלה הכי חשובה שאלתי אותו אחרי שקיפלתי את ציוד ההקלטה. "המפעל הזה יומרני מאוד. מאיפה היה לך אומץ לעשות את זה?". אבי ענה לי בסיפור על חלק בכתר של מלך אנגליה שנשבר. אף צורף לא הסכים לקחת אחריות על התיקון, עד שפנו לנפח פשוט שדפק איפה שהיה צריך לדפוק, והכתר תוקן. "אני כמו נפח פשוט שדופק על כתר".
כשרואים את פרשת תולדות במהדורת "מקרא פשוט" מאוד בולט שהיא מחולקת לשלושה סיפורים. הפסוקים המסיימים בכל סיפור מדגישים את דרכו הבעייתיות של עשיו.
(1) הסיפור הראשון עוסק בבכורה, בלידה ובמכירה, הוא מסתיים במילים "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, לד).
(2) סיפור יצחק בגרר עוסק בהליכה של יצחק בדרכו של אברהם. יצחק הולך באותם המקומות, נושא ונותן עם אותם אנשים, חופר את אותם בארות וקורא להן "כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו". הסיפור מסתיים בכך שעשיו מתחתן בגיל ארבעים, כמו אביו, אבל הוא לוקח נשים חיתיות, והדבר הזה הוא מורת רוח ליצחק ולרבקה.
(3) סיפור גניבת הברכות מסתיים בכך שעשיו רואה שיצחק שולח את יעקב לפדן ארם. זו בריחה מצד אחד, ויציאה למצוא אשה שאינה מבנות כנען מצד השני. עשיו סוף סוף מבין את הבעייתיות בדרכו, ואז הוא לוקח את מחלת בת ישמעאל לאשה. ישמעאל שנשלח מבית אברהם, בגיבוי אלוקי, אחרי שנמצא "מצחק".
מתברר שעשיו לא נדחה מבית יצחק, אלא בחר שלא להמשיך את דרכו של הבית הזה. דרכו של אברהם היתה דרך של הכנסת אורחים וגמילות חסדים. דרך ה', דרך של צדקה ומשפט שאותה הוא מצווה לבניו ולביתו אחריו. בשלושה סיפורים עוקבים שעוסקים בביתו של יצחק, עשיו לא לוקח אחריות על הנחלת הדרך. הוא בוזה את הבכורה, הוא לוקח נשים מבנות כנען ולא אכפת לו שזה נגד דרכם של הוריו. רק אחרי שהברכה נלקחת ממנו הוא פתאום שם לב, אבל התגובה שלו לא בכיוון. מעט מידי ומאוחר מידי.
התפקיד של יצחק ויעקב הוא לנחול ולהנחיל את דרכו של אברהם אביהם, להקים משפחות שמחוברות ומחויבות למורשת. עשיו מבזה את הדרך הזו, ויעקב מוקיר ומאמץ אותה. אנחנו בניו של יעקב, חלק משרשרת של דורות אותה אנחנו צריכים להמשיך לנחול ולהנחיל.
Commenti