top of page
Search

"ברוך הטוב והמיטיב!". עמדה תורנית לנוכח העסקה וחזרת החטופות

עקיבא צוקרמן

העיניים לחות מדמעות התרגשות. בנות שהיו בשאול חזרו הביתה, למשפחה ולחיים. זה לא יאמן.

במקביל, תמונות של רוצחים. אויבים מרים, חוזרים הביתה. השמחה על חזרתם היא לא שמחה קהילתית ומשפחתית, זו שמחת נצחון צבאית.

סביב העסקה התקיים דיון ציבורי-פוליטי ארוך. הערכים המרכזיים שעומדים לנגד העיניים הם פקוח נפש, ומזור לחטופים ולבני המשפחות שלהם לטובת העסקה. הגנה על בטחון המדינה באמצעות מיגור שלטון החמאס ושליטה בטחונית ברצועת עזה נגד החתימה על ההסכם. האם יש דרך לגבש עמדה תורנית ברורה לנוכח הדילמה? נשמעו בענין הזה קולות תורניים שונים, מכיוונים שונים.

קול אחד מדבר על הערך של פקוח נפש שדוחה את כל התורה, ועל כך שפקוח נפש שקיים עכשיו, מול העיניים שלנו, גובר על שיקולים עתידיים ספקולטיביים.

נראה לי שהקול הזה מפספס נקודה משמעותית מאוד, והיא ההבדל בין פרטים ואפילו קהילה, לבין מדינה. על פי ההלכה למלך יש חובה לצאת למלחמת הצלה, ורשות לצאת למלחמות על אינטרסים לאומיים שונים. זאת אומרת שלמדינה יש סמכות להעמיד את אזרחיה בסכנת חיים לטובת שמירה על האינטרסים שלה. המשמעות היא שכאשר אזרחי המדינה נמצאים בסכנת חיים, מצד אחד ודאי שעומד לנגד עינינו הערך של פקוח נפש, מצד שני יש לרשויות המדינה סמכות לקבל החלטות שמעמידות אותם בסכנה על מנת לשמור על אינטרסים כלכליים ובטחוניים שונים.

קול אחר מדבר על הערך של פקוח נפש לאומי, ובטחון ישראל, לעומת פקוח נפש של פרטים. נראה לי שגם הקול הזה מפספס נקודה משמעותית מאוד, והיא שהשיקולים של בטחון ישראל מורכבים ומסועפים, ואי אפשר להגיע למסקנה בלי להחשף לכל השיקולים הגלויים והנסתרים.

הטענה של הקול הזה היא שאם נגיע להסכם הפסקת אש החמאס יתארגן מחדש, האסירים המשוחררים יתנו לו רוח גבית, יישובי העוטף יהיה בסכנה מתמדת, וישראלים רבים עלולים למות כתוצאה מהעסקה, יותר מאלה שקיבלו את חייהם במתנה.

כל אזרח פשוט, גם כזה שלא חשוף לחומרי מודיעין, מבין שיש הרבה מאוד משתנים שמסבכים את התמונה. צריך לקחת בחשבון את הברית עם ארצות הברית ועם מדינות שונות, את יכולות רכש הנשק והחימוש, את הלגיטמציה הבין לאומית ללחימה נגד החמאס ונגד איראן. צריך לקחת בחשבון את החוסן של החברה הישראלית, ואת קבלת האשראי ממנה לצעדים שונים, את המוטיבציה לגיוס בסדיר ובמילואים, וגם שיקולים לכאורה פוליטיים של שמירה על שלמות הקואליציה משפיעים על בטחון ישראל. נראה לי שגם פוסק שיחשף למכלול השיקולים, לא יכול לתת הנחיה הלכתית ברורה, ובסופו של דבר למדינה יש את הסמכות לקבל את ההחלטות ולקחת את הסיכונים לצד זה או לצד אחר.

הסיבוכיות הזו מאפיינת הרבה מאוד שאלות של בטחון ומדיניות ציבורית, ונראה לי שרבנים צריכים להזהר מאוד מלהשמיע קול שנכנס לתוך ויכוחים פוליטיים. אין בעיה להביע עמדה תורנית עקרונית בשאלות ערכיות גדולות, אבל ברגע שנכנסים למרחב הפוליטי, שבו יש מערכת מסובכת של שיקולים ולחצים, קשה מאוד להביע עמדה הלכתית כזו המחייבת באופן חד משמעי ולא נתונה לשיקול דעתם של רשויות המדינה.

לקולות לא מחייבים, לעיתונאים ופובליציסטים, וגם לרבנים שמביעים את דעתם בתוך המרחב הזה ולא כמצויים מעליו, יש ערך גדול. קבלת ההחלטות ותמונת המציאות השלמה מושפעת מהקולות שנשמעים בדיון הציבורי, וחשוב לקחת בו חלק, גם אם לא כל המידע עומד לפנינו.



בשאלה אחרת שקשורה לעסקה, נראה לי שיש עמדה תורנית ברורה מאוד. מהו היחס הנפשי הנכון כלפי המצב המורכב. השמחה הגדולה על חזרת החטופות לביתן, והחרדה הקיומית לנוכח שחרור המחבלים.

המשנה במסכת ברכות מלמדת אותנו לברך על המפגשים עם שם השם בתוך המציאות. כאשר רואים נוף קדומים מברכים "ברוך... עושה מעשה בראשית", כאשר נתקלים בעוצמה של הטבע, מברכים "שכחו וגבורתו מלא עולם". יש גם ברכה לשמועות טובות, או חלילה רעות. "על הגשמים ועל בשורות הטובות, אומר: 'ברוך הטוב והמטיב'; ועל שמועות רעות, אומר: ברוך דין האמת".

יש הבדל גדול מאוד בין הברכות שנתקנו על גילוי שם השם בטבע, לבין הברכות שנתקנו על מפגש עם טוב ורע. הטבע אפוף בשתיקה. גם כשהוא רועם בסערה או במפל עוצמתי, הוא עדיין דומם. הטוב והרע זה סיפור הרבה יותר מורכב. הדברים תלויים בנקודת המבט, ובפרשנות שאנחנו מעניקים למציאות. יש דברים קשים מאוד שאדם חווה, ובסופו של דבר מצמיחים עבורו ישועה. ויש דברים טובים שלצד פוטנציאל הברכה שבהם עלולים לגרום לנזקים קשים. זכיה בלוטו היא נס שעלול להפוך לטרגדיה.

חכמים גדולים לימדו אותנו לראות את הטוב הטמון בכל רע. היה זה ר' עקיבא שאמר "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" [=כל מה שעושה ה', לטובה עושה], עד שהתברר שהאסונות שקרו לו הצילו אותו ממוות. היה זה נחום איש גמזו שקיבל באהבה את הגזרות שקרו לו ואמר "גם זו לטובה", עד שהתברר איזה נס קרה לו בעקבותיהן. ההדרכה של ר' עקיבא ונחום איש גמזו עלולה לבלבל. אנשים עלולים להיעזר בהם בשביל להדחיק, לא לתת לעצמם לחוות טרגדיה.

הברכות מכוונות אותנו אחרת. "מברך על הרעה מעין הטובה, ועל הטובה מעין הרעה". "הרעה מעין הטובה" היא ארוע אסוני שלטווח הארוך יכול להסב לאדם תועלת. למרות שהיא "מעין הטובה", עכשיו כואב וקשה וצריך לברך "דיין האמת" ולהצדיק את הדין.

הדברים נכונים גם ל"טובה מעין הרעה". קרה דבר טוב, שטומן בחובו נזק כבד, מברכים על המפגש העכשווי עם הטוב, ולפחות לגבי הברכה לא עושים את החשבונות של הטווח הארוך.

אנחנו בתוך שבועות מורכבים מאוד. הפסקת האש עלולה לגרום לנזקים קשים, להתארגנות מחודשת של החמאס, לנטישת מעבר רפיח והתחדשות ההברחות. מאות מחבלים חוזרים לעזה, לירושלים המזרחית, ולרחבי יהודה ושומרון. זו סכנה גדולה, ואנחנו צריכים לעשות כל שלאל ידינו למנוע את נזקיה.

הדאגה והאחריות הן רק חלק מהיחס לארוע. הברכה נקבעת על פי מבט אחר. עין לא יכלה להשאר יבשה למראה הבנות שחזרו לחיק אהוביהן. הלב עלה על גדותיו, והשפתיים ברכו: "ברוך הטוב והמיטיב!".




60 views0 comments

Comments


רוצה להתעדכן בבלוג כל שבוע?

©2021 by עקיבא צוקרמן. Proudly created with Wix.com

bottom of page